לספר להורים שאת לסבית

כיצד תספרי להוריך שאת מתמודדת, שאת לסבית

הדרך הנכונה לספר להורים שאת לסבית.

אם הגעת לשלב בו את רוצה לספר להורים שלך על התמודדותך עם נטיות הפוכות, את בודאי תוהה מהי הדרך הנכונה ביותר לעשות זאת.שאלה זו חשובה ומרכזית מאוד, בעיקר עבור צעירות רבות החוות משיכה לבני אותו המין, והנזקקות לתמיכה של הוריהם – נפשית וכלכלית. ההחלטה לספר, איננה החלטה פשוטה, כמו גם עצם החוויה של שיחת החשיפה. ישנו קושי גדול לשער באיזה אופן יגיבו ההורים לשיתופם בהתמודדות, ואיש אינו רוצה לאבד הורים ומשפחה. דחייה, אי-קבלה וניתוק הקשר בעקבות החשיפה, הן חוויות קשות וכואבות גם בגיל מבוגר, ועל אחת כמה וכמה בגיל צעיר, בו ההיזקקות להורים היא כל כך חיונית ונצרכת. כדי להגדיל מראש את הסיכוי לקבל תגובה אוהדת, חשוב לתתאת הדעת מראש לכמה נושאים:

 למה לספר להורים שלך:       

לפני שאת הולכת לספר להוריך ולשתף אותם, כדאי שתבררי עם עצמך בתחילה מהי הסיבה שאת רוצה לספר להם. המניע הנכון ביותר לשיתוף ההורים, הוא האהבה שאת חש כלפיהם, ואי רצונך ליצור מרחק בינך ובינם. מניע חיובי נוסף הוא הרצון או הצורך בעזרתם ובתמיכתם. אל תבחרי לשתף  את הורייך כתוצאה מכעס, כחלק ממהלך של ויכוח עימם, כאמצעי ‘להיכנס בהם’ או כאמצעי להוכיח להם את עצמאותך.

במסגרת שאלות הבירור הראשונות חשוב שתבדקי עם עצמך האם זו בכלל החלטה שלך לספר להם כיצד את מרגיש, או שיש גורם חיצוני המאיץ בך לעשות זאת. בשום פנים ואופן אל תיתני לאדם אחר ללחוץ עליך לשתפם. זו צריכה להיות הבחירה שלך בלבד מתי ועד כמה לחלוק עם הוריך את מה שאת נושאת בתוכך.

  איך לספר להורים שלך:    

כאשר את מגיעה בפועל לשלב הסיפור, נסי לשתף את הורייך ברגשותייך ובמשמעותה של ההתמודדות שלך עם הנטייה, על חייך. אינך חייב להשתמש במילה “לסבית” או לומר להם במפורש עם מה את מתמודדת. יש  הורים המגיבים גרוע כשהם שומעים  את המילה “לסבית” ובפרט כשמדובר בבתם. אם זה קשה לך או מאיים עלייך יותר מדי, להיחשף בבת אחת, את יכולה לשתף אותם בהדרגה.  כך או כך, חשוב שתהיי סבלנית כלפי הוריך. הם זקוקים לזמן לעכל את הדברים וללמוד להתמודד עם המידע החדש בו הם פוגשים באופן ישיר לראשונה.

לפעמים זה יהיה יותר קל לספר בהתחלה רק לאחד מהוריך. מתמודדות מדווחות בדרך כלל, כי יותר קל עבורם לספר לאימם מאשר לספר לאביהם. זה לגיטימי לרצות לספר בשלב הראשוני רק לאחד מההורים שלך, ואם את רוצה שהמידע יישאר אצל ההורה לו את בוחרת לספר, בקשי זאת ממנו בתחילת דברייך. תוכלי להתייעץ עם הורה זה האם ואיך לספר להורה השני.

יש המעדיפים לשתף אדם אחר בטרם ישתפו את הוריהם.  – חברה, מדריכה, אשת חינוך, רב,  או כל אדם מהימן אחר. יש גם כאלו ששיתוף אחרים בהתמודדותם מהווה הכנה ומקל עליהן את החשיפה בפני ההורים.

 –

הדבר החשוב ביותר הוא לבחור את הזמן הנכון והמתאים לך ביותר לספר לה:  

עשי זאת כאשר את רגועה, בזמן ובמקום שיש בהם כמה שפחות מתחים,דאגי לבחור מיקום שקט, אינטימי ודיסקרטי. אם את עושה זאת בבית דאגי שרק את והם יהיו שם, אם את בוחרת לצאת איתם לשתות קפה תיידעי אותם מראש  שאת מתכוונת לשתף אותם במשהו אישי, אך השתדלי להימנע מעודף דרמטיזציה.

תגובת הוריך :       

עלייך לקחת בחשבון “שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות”. יש הורים שונים המגיבים בצורות שונות.

יש הורים שיגיבו באמפתיה וקבלה, לאחרים זה עלול לקחת זמן ממושך יותר לעכל את הדבר בינם לבין עצמם, יש כאלו שירגישו אשמה וינסו לברר איפה הם טעו בחינוך שלהם, ויש אחרים שעשויים לחוש מאוימים מהשיתוף ומהשלכותיו. לא משנה לאיזה סוג משתייכים הורייך, הזמן מהווה מרפא, ובמהלכו יוכלו הורייך לקבל כלים שיסייעו להם להתמודד עם משמעויות ההתמודדות שלך עבורם. במידה ותרצי, תוכלי להיערך לכך מראש ע”י שתפני אותם לקרוא את ההדרכה המתאימה, כאן באתר.

יש הורים שלאחר שיספרו להם על ההתמודדות הם עשויים להמליץ על פניה לייעוץ או טיפול. במידה והורייך נוהגים כך, אל תדחי את הצעתם. אם את באמת מעוניינת להשתנות, נסי לשקול את הצעתם, ומנעי מעצמך להתקבע על אופציה אחת. יחד עם זאת, אם יש לך כבר מטפלת/מטפל  שבררת לגביה, ואתה מתרשמת כי היא מאמינה בתהליך הצמיחה והשינוי, וכי היא יכולה לסייע לך, נסי להעלות את העניין מול הורייך ולקבל מהם משוב על הרעיון

מאידך, ישנם הורים שיקשה עליהם לקבל שיתוף כזה, והם עשויים להגיב באופן גרוע, ובצורה שאיננה מכילה ואיננה נכונה. גם לשיחה עם הורים מסוג זה נכון להיערך בהתאם. לכן חשוב למצוא מראש מקור נוסף לתמיכה – חברה/ בז זוג/ אישיות תורנית.

זכרי שקשה מאוד לנבא מראש כיצד הורייך יגיבו ועלייך להיות מוכנה לכל תגובה אפשרית. בכל מקרה– אל תצפי מהם להבנה מידית, ונסי לתת להם את הזמן לו הם זקוקים על מנת לעכל את העניין. לרוב זה ייקח לפחות כמה ימים עד שהם ‘יתאזנו’ בחזרה, וימצאו את כוחות הנפש לתמוך בך. זכרי שגם את יכולה לעזור להם בכך: לפעמים אחרי השיתוף ההורים מנסים ליזום שיחה עם ביתם. – שוחחי עימם. שתפי אותם בתהליך שאת עוברת, בקשיים שלך ובציפיות. אל תדחי אותם ואל תתחמקי. תמיכת ההורים ומעורבותם היא משמעותית ביותר בתהליך הריפוי האישי שלך.